אז עיריית דימונה קיצצה בכלבנית בהסגר העירוני…
אז יש בדימונה כלבן אחד על 80 כלבים (שהוא גם לוכד) …
מה כל הסיפור?
למה אנחנו עושים כל כך הרבה רעש?
מה זה משנה בכלל? האם זה לטובת דימונה או נגדה?
על 2 עובדות אי אפשר להתווכח:
1) עיריית דימונה חסכה לעיר משכורת מינימום שנתית. סכום שנאמד בכ-50,000 שקל.
2) פעילות המתנדבים בהסגר העירוני נעצרה כמעט לחלוטין.
מלבד הטיעונים ההומניים, המוסריים, הערכיים והחינוכיים שכולנו מבינים מדוע הם כה חשובים, ההפסד לדימונה הוא בעוד מספר מישורים:
1. פגיעה כלכלית –
האפשרויות של העירייה לכלב שנלכד או ננטש בהסגר העירוני הן:
* העברה לעמותה ע"י הרשות (בעלות משוערת של כ-1500 ש"ח לפי ההערכות הכי נמוכות). ראש העיר הקודם הוציא בדרך זו 100 כלבים בשנה מההסגר (150,000 שקל הוצאה סה"כ)
* הפתרון הזול יותר והעצוב יותר – המתה (שגם היא כלולה בעלויות).
נוסיף לכך עלויות שוטפות של מזון ותרופות לכלבים השוהים בהסגר ומקום בכלוב.
זהו אינטרס של הרשות (ושל כולנו) שהם לא יהיו שם.
בזכות הפעילות של המתנדבים בשנתיים האחרונות מצאנו (כולנו יחד!) בית חם למעל ל- 200 (!) כלבים !!!
מדובר על חסכון של מאות אלפי שקלים לעיריית דימונה ונוסיף לכך את סלי האימוץ (שבב+חיסונים) המשולמים גם אל קופת העיר. הסכום האדיר הזה שהפעילות הניבה נדחה ע"י הרשות בתמורה לחסכון של כ-50,000 שקל.
2. העירייה עוברת על החוק.
בהסגר גדול כמו הסגר דימונה (כ-80 כלבים) העירייה חייבת לשים כלבן במשרה מלאה (40 שעות שבועיות) במקום.
לצערנו כרגע, הכלבן הוא גם לוכד – המשמעות היא או פגיעה בשירות לאזרח ללכוד כלבים משוטטים, חולים או מסוכנים. האפשרות השניה היא עברה על החוק – כלבן המאייש פחות מ-40 שעות בהסגר.
3. לתשומת ליבנו – במידה וייסגר ההסגר העירוני (מה שנאמר לנו בעירייה כי הם מעוניינים בכך) מטעמי עברה על החוק – תיווצר פגיעה בשירות של האזרחים – כל חיסון, כל טיפול וכל אימוץ או שחרור כלב שברח בעיר – יידרשו נסיעה לבאר שבע.
ובנוסף – כל ההכנסות כיום של העיר מחיסונים ורישיונות יעברו לעיריית ב"ש.
אז האם באמת שווה "לחסוך" לדימונה כ-50,000 שקל ולהפסיד מאות אלפי שקלים ופעילות ערכית ?